מתכון לפנקייק מחמצת

אז אחרי שלמדו הרבה אודות פנקייק והמדע סביבו, הגיע הזמן לדודבן שבקצפת, פנקייק עם מחמצת.
במאמר הקודם למדנו שצריך חומצה ובסיס שירקדו יחדיו בשביל תפיחה יפה בפנקייק. הדבר הכרחי, שאם לא, לא תתקבל כלל וכלל תפיחה בבלילה ונקבל יותר טורטיה עם טעם מוזר מאשר מפנקייק. מסיבה זו השתמשנו במתכון הפנקייק באבקת אפייה.
במתכון זה(לחצו כאן לקפיצה למתכון) ויתרנו על אבקת האפייה והכנסנו למתכון מחמצת. או יותר נכון שאריות מחמצת שלרוב נזרקות מחוסר שימוש בעת רענון המחמצת.
ולמה לנו לעשות את זה? ראשית כדי לא לבזבז סתם מחמצת, חבל, כואב, ועוד נתנו לה שם…
שנית, כשמכניסים למשוואה רכיב מאוד חומצי, צריך רק להוסיף רכיב בסיסי ולקבל אפקט תפיחה. בצורה זאת, נוכל להיפטר מאבקת האפייה, אותו מתפיח שיש לו לא מעט שונאים.
דבר שלישי יכולה להיות בריאותית, אך בזה ניגע במאמר אחר שיגע ביתרונות הבריאותיים של המחמצת.

מלבד סיבות אלה המחמצת גם עשויה לתת לפנקייק טעמים מעניינים, אם כי עדיף לא להגיע למצב שהפנקייק חמוץ מדי, עדיין מדובר בפנקייק… אז אם ככה המטרה שלנו בגדול היא למצוא איזון בין כמות החומצה (המחמצת) לבסיס (מעט סודה לשתיה). אם נטעה ונוסיף יותר מדי סודה לשתיה נקבל פנקייקים מרים ודוחים, ואם ממש נגזים עם המחמצת, נקבל יותר אינג'רה מאשר פנקייק.

האם ניתן להשתמש רק במחמצת בלי סודה? ייתכן ובמצבי מחמצת שונים ובכמות גדולה נקבל תפיחה כלשהיא, רק מהמחמצת. אם כי יצא לנו פנקייק ממש חמוץ.
ואם נוריד את כמות המחמצת ביחס לשאר הרכיבים? אז בכלל לא תתקבל תפיחה ונקבל חתיכת גומי.
להלן השוואה בין פנקייק עם מעט מחמצת בלבד (העליון) לבין פנקייק עם מעט סודה ומחמצת: